הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים, כשהייתי בצומת דרכים בחיי. לאחר סיום הלימודים באוניברסיטה, לא הצלחתי למצוא עבודה בתחום שלי והרגשתי שחיי נתקעו. הייתי מחפשת לא רק עבודה, אלא מקום שבו אוכל לבטא את עצמי, להשתמש בכישוריי ובתשוקה שלי. בדיוק אז התעוררה בי הרעיון לעבוד כרקדנית סטריפטיז.
הצעד הראשון היה הכי קשה – לקבל את ההחלטה לנסות. ביליתי הרבה זמן בחקירות, מהי בדיוק העבודה הזו, מה הדרישות ומה הפרספקטיבות. לאחר הרבה מחשבה, החלטתי שאני רוצה לתת לזה צ'אנס. אהבתי את הרעיון של לבטא את עצמי דרך הריקוד, והרגשתי שאוכל להצליח בתחום הזה.
תהליך ההתמקצעות לא היה קשה כפי שדמיינתי. מצאתי כמה מועדונים בעיר שלי ושלחתי אליהם את הקורות החיים ותמונות שלי. אחד מהם הגיב די מהר והזמין אותי לאודישן. אני זוכרת איך התרגשתי באותו יום, אבל גם הרגשתי תחושת התרגשות מסקרנת.
האודישן עבר הרבה יותר טוב ממה שציפיתי. הרגשתי חופשית ובטוחה בעצמי, מבטאת את עצמי דרך הריקוד. ולהפתעתי, קיבלו אותי לעבודה מיד. כך התחילה הקריירה שלי כרקדנית סטריפטיז.
השבועות הראשונים היו מלאי למידה והסתגלות. למדתי על היבטים שונים של העבודה, מהתנועות הריקודיות ועד לאינטראקציה עם הלקוחות. עם הזמן, הרגשתי יותר בטוחה בעצמי ומצאתי את הסגנון הייחודי שלי.
מאז עברו שנתיים, ואני עדיין מרוצה מהעבודה. העבודה הזו נתנה לי לא רק עצמאות כלכלית, אלא גם הזדמנות לפתח את יכולותיי היצירתיות. פגשתי אנשים נהדרים, גם קולגות וגם לקוחות, והרגשתי שמצאתי את מקומי בעולם.
הסיפור שלי הוא סיפור על חיפוש עצמי ועל כך שלפעמים דרכים לא מסורתיות יכולות להוביל לאושר ושביעות רצון. אני אסירת תודה על הניסיון שקיבלתי ועל הלקחים שלמדתי במסע הזה.